השינוי של הבן האובד עם קייל אידלמןדוגמה

“הכנות - לדבר לעצמי”

את המרכיב השני של הכ“ה אנו רואים בלוקס טו' פסוק 17“אמר לו (לעצמו)”

לא היה לידו אף אחד. רק הוא והחזירים. לעיתים השיחות הקשות אנו מנהלים עם עצמינו. כאשר אנו מביטים אל עצמו במראה ומתחילים לדבר בכנות לגבי מה שאנו רואים שם. הכ”ה מחייב אותך לדבר בכנות ללא גבולות אל עצמך.

הבן האובד היה כנה עם עצמו לגבי מה הוא ראוי לקבל. זו כנות לא פשוטה. אנחנו מעדיפים התעוררות ללא הכנות הזאת.

בדומה לאישה אשר מתחילה לבקר את עצמה אך מסרבת לומר: ”זה לא נכון להיות כל כך שלילית. אני יודעת כי בעלי זקוק לתמיכה ולעידוד אך אני רק מבקרת אותו ומתלוננת.”

כמו הגבר אשר מזהה את חטאו המיני אך מסרב לומר,“בעיית התמכרות לפורנו גרמה לסדקים בחיי הנישואין שלי והקשתה את לבי כלפי אשתי.”

ההימנעות מהכנות הזאת לא תועיל לך. כאשר אנו מכירים בחטאינו אך לא חוזרים בתשובה, הכ”ה לא מתקיים. כאשר הבן האובד חזר לעצמו הוא דיבר עם עצמו בכנות. הרשעה והכרה אמורות להוביל אל החרטה.

אחרי הכל, אבינו שבשמיים רואה ויודע הכל, לכן לא מדובר כאן האם להיתפס או לא. הכנות עליה אני מדבר איננה רק ההכרה אלא התמודדות עם השיברון. כן עלינו להתנצל בפני אותו אחד שתפס אותך אבל עלינו ללכת מעבר לזה. כאשר אין אף אחד סביבך, עליך לומר את האמת לעצמך בכנות ולומר ובשיא הכנות להתחרט.

זה ההבדל בין הצער לחרטה.

* האם הייתה פעם כנה עד הסוף עם עצמך? האם אנו כנים מספיק עם עצמינו כדי לראות את החטא שלנו ולהבין כמה זה לא מוצא חן בעיני האלוהים?