חסינים מפני פחדדוגמה

ציפו לנס!

המלאך נעלם לפתע ורוח קלה של בוקר קרירה העבירה צמרמורת בזרועו של כיפא. לפתע הוא הבין שהוא ער וכל מה שחווה היה אמיתי. הוא ישב בכלא רומאי בו נשלח מלאך להציל אותו (מעשי השליחים  12). השרשראות באמת נפלו מעל ידיו. הוא באמת עבר ממש ליד השומרים. שערי הברזל הענקיים באמת נפתחו והוא היה באמת חופשי!

בידיעה שהמאמינים מתפללים בשבילו, הוא עשה את דרכו ברחובות הריקים לביתה של מרים, אימו של יוחנן מרקוס. זה המקום בו התקיימה ישיבת התפילה, וכיפא בקושי יכול היה לחכות להראות את פניו לחבריו היקרים שהתפללו בשקידה לשחרורו. כאן הסיפור הופך להיות קצת משעשע מכיוון שבעוד שכל המחסומים והדלתות האחרים נפתחו בפני כיפא בצורה כה חופשית, הוא עמד להיתקל בדלת אחת שלא תיפתח בפניו.

בברית החדשה כתוב  במעשה השליחים יב:13 שכיפא דפק בשער וגברת צעירה בשם רודה שמעה. היא הגיעה לדלת, ובאמצעות הסדק שאלה: "מי שם?" כיפא אמר, "זה אני, רודה ... בדיוק הועברתי מהכלא. תפתחי את הדלת ותני לי להיכנס."  ששמעה את קולו רודה משמחתה לא הצליחה לפתוח את הדלת. היא רצה חזרה לחדר בו הייתה ישיבת התפילה בעיצומה. חלקם השתחוו, אחרים בכו, ואחרים נלחמו בשמיים לשחרורו של כיפא.  רודה קטעה את ישיבת התפילה בהודעה הדחופה, "היי, כולם! פיטר בדלת!" הם צחקו עליה. "את משוגעת, רודה ... את לא יודע שכיפא בכלא? הוא קשור בין שני חיילים, ושומרים לפני הדלת שמרו על בית הסוהר, מאחורי שער ברזל מסיבי. כיפא לא יכול היה להיות על הדלת. עכשיו תחזרי לכאן ותתפללי! " היא טענה בתוקף כי זה כיפא, אבל הם אמרו, "זה המלאך שלו!"

אני לא בטוח כמה זמן נמשך הוויכוח, אבל ספר הבריתות אכן אומר לנו שכל הזמן שהדיון הזה התנהל, כיפא המשיך לדפוק. איזו אירוניה משעשעת! כל דלת נפתחה לכיפא למעט דלת הבית בה התפללו המאמינים לפתיחת הדלתות. זה ממחיש נקודה עוצמתית. אלוהים נתן לנו את מפתחות מלכות השמיים. הוא עשה אותנו לשומרי הדלת. מה שאנו נאסור בשמים ייאסר על הארץ ... מה שאנו מתירים בשמיים יותר על הארץ. יש לנו את הכוח והסמכות לפתוח כל דלת. אין כוח על פני האדמה שיכול לעמוד נגדנו, ושערי שאול עצמם לא יגברו. אבל יש דלת אחת שתמיד יכולה לעמוד בדרכנו ולמנוע מאיתנו לקבל את הנס שלנו. זו דלת חוסר האמונה.

לעתים קרובות התשובה לתפילות שלנו עמדה על המרפסת הקדמית שלנו, אך פספסנו את זה כי לא האמנו שאלוהים באמת שמע וענה לנו. המאמינים התפלל עבור כיפא, אך ככל הנראה הם לא האמינו שאלוהים יענה להם. הדבר היחיד הגרוע מחוסר תפילה הוא תפילה ללא ציפייה.